שיעורי היסטוריה

מדוע חשוב ללמד במערכת החינוך תחום דעת מאוד לא פרקטי כגון היסטוריה? אולי משום ש"עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון). כך נלמדה ההיסטוריה במדינת ישראל מאז הקמתה, ובמידה רבה גם כיום.

מפמ"ר ההיסטוריה במשרד החינוך מגדיר, בין היתר, את מטרות הוראת ההיסטוריה כדלהלן: הבנה כי הפעילות האנושית מונעת ע"י גורמים שונים ומגוונים. הבנה כי ההווה מושפע מאירועים ומתהליכים שהתרחשו בעבר ועוצבו בידי בני אדם, ושמעשי בני האדם בהווה ישפיעו על עיצוב העתיד. הבנה שלכל נושא, אירוע או תהליך יש נקודות מבט שונות הנובעות מהשקפת עולמם של בני התקופה ושל ההיסטוריון החוקר. הבנה כי לצד השוני בין בני אדם בחברות שונות ישנו דמיון בסיסי בין בני האדם. טיפוח כבוד וסובלנות כלפי מסורות ודרכי חיים של אנשים וחברות שונות. טיפוח אסטרטגיות חשיבה, כישורים ומיומנויות כגון יישום, השוואה, מיון, קריאה ביקורתית ואף "הצדקת הידע והערכתו". רוב המטרות נוגעות בהיבטים שכלתניים בלבד.

גישת האנתרופוסופיה בעניין זה שונה: לימודי ההיסטוריה נועדו לתמוך בהתפתחותם של הילדים במסעם על פני האדמה. היכרותם את תהליך התפתחות התרבות העולמית הופכת אותם לחלק בלתי נפרד מן האנושות, לטוב ולרע. הבנה זו מציבה אותם בסופו של תהליך בפני הבחירה – האם וכיצד להיות שותפים בבניית עולם טוב.

החינוך האנתרופוסופי שואף להעביר את הילדים בתהליך התפתחותם מסע של גוף, נפש ורוח. ההבנה השכלתנית של הדברים היא רק חלק אחד מתוך ההתפתחות הכוללת. לצידה פועלת עבודת גוף, המנסה להבין את רוח התקופות השונות. עבודה נוספת היא העבודה הנפשית של העמים בהיסטוריה האנושית, השואפת לקרב את הילדים לתחושה כאילו הם עצמם חיו ופעלו בתקופה. לכל אלה אפשר להוסיף שתי גישות הייחודיות לאנתרופוסופיה בבואה ללמד היסטוריה: כיצד פוגשת ההיסטוריה את עולם הדימויים שלנו (ובמקרה שלנו – כיצד מחנכים ותלמידים החיים בישראל פוגשים את ההיסטוריה). כיצד ניתן להבין לא רק את העובדות ואת התהליכים ההיסטוריים, אלא גם את הדחף הרוחי המניע את התקופה ומהווה את מהותה. כל אלה נלמדים בשל מגבלות הזמן בתמציתיות רבה, ולמעשה המורים מכוונים עצמם להורות את הדברים כך שמהות התקופה היא שתשקע בנפש הילדים ותיזכר בקרבם. כך לדוגמה, מוקדשת תקופת היסטוריה בכיתה ט' לעניין אידאולוגיות המאה ה-20 (קומוניזם, נאציזם, פשיזם) כחלק מהתפתחות האנושות. בתחילת התקופה יתנסו התלמידים בהגיית אידאולוגיה (מניפסט מפורט, סמל המשקף את האידאולוגיה, תעמולה וכו') ובסוף התקופה יהרהרו בהשלכות האידאולוגיה שהגו אל מול האידאולוגיות שנלמדו.