סדנת אומנות - ציור ופיסול
קרמיקה, פיסול בחומר: גיל ההתבגרות הוא זמן שמתקיימת בו תנועה בין ניגודים פנימיים וניגודים חיצוניים, וכך נעים הנערים והנערות בין קצוות לניגודים: אור וחושך, ייאוש והתרוממות רוח, אהבה ושנאה, סימפטיה ואנטיפטיה. בעבודה בחומר נמצאת נטייה זו בתנועה בין שחור ולבן, פנים וחוץ, דו ממד ותלת ממד וכדומה.
היצירה בחומר מזמנת לתלמידים ביטוי אומנותי חזותי באמצעות פיסול בטכניקת גריעה בחומר כשהם מפסלים פסל מצרי ויווני: המצרי נתמך בקיר, חזיתי (דו-ממדי), סטטי ויחסית נוקשה, ואילו הפסל היווני בעל תנועה, עומד בפני עצמו (תלת ממדי), דינמי ומשתנה.
מעבר בין הניגודים ועבודה מול התנגדות החומר חשובים משום שדרך ההתנגדות והקושי שמציב החומר, מפתחים התלמידים התמודדות עם אתגרים חדשים ושונים. כוח הרצון עומד במרכז. יצירת מוצר מוגמר בעזרת כוחות הרצון וההתנגדות לחולשה הפנימית מביאות לחוויה של סיפוק ולהתפתחות פנימית.
נדבך נוסף הוא ההיבט היצירתי; למידת טכניקת הגריעה בפיסול היא בסיס לעבודה אומנותית מתקדמת יותר בהמשך.
ציור כיתה ט':ֹֹ אנו מתנסים בציור בפחם טבעי, פחם סינטטי ואקריל. מכירים את החומרים ואת עזרי הציור ולמדים להפיק דרגות שונות של בהירות וכהות.
העבודה המרכזית של התקופה היא העתקת רפרודוקציה; התלמידי בוחרים רפרודוקציה מתוך אוסף של דיוקנאות – פסלים וציורים מתקופת מצרים העתיקה ועד הבארוק, אותה מעתיקים פעם אחת בפחם ופעם שנייה באקריל שחור ולבן. בגיל בו יש נטייה לראות את הדברים בקוטביות ובהחלטיות בלתי מתפשרת, המפגש בין המואר והחשוך, הבהיר והכהה, השחור והלבן, תוך יצירת מעברי גוונים מזמן התבוננות רבגונית ורחבה יותר.
ציור כיתה י': "הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור מְדַבֵּר" (סימונידס)
התלמידים בוחרים שיר מתוך אסופת שירים שקיבלו בשיעור סִפרות, ומציירים בעקבותיו על קנבס. הציור הוא ביטוי חזותי לתחושות, לרעיונות ולפרשנות שעולים מקריאת השיר ומניתוחו. באמצעים אומנותיים כמו צבע, מרקם, תפיסת חלל, קומפוזיציה ותנועה הגיבו התלמידים לאווירה, לרגשות, למוטיבים ולדימויים בשיר.
במקביל לסדנת הציור, כותבים ומציגים התלמידים רפרט על האומן והיצירה שאותה בחרו לצייר. ניתוח היצירה וההיכרות עם הביוגרפיה של האומן מעמיקים את הידע ואת ההבנה של התלמידים ביחס ליצירה שבחרו.
ציור יא- דיאלוג עם אומן: יצירה בהשראת אומנים.
תחילה בחרו התלמידים יצירת אומנות לדיאלוג; יצירה המעוררת בהם סקרנות/ התנגדות/ הזדהות. אחר כך יצרו עבודה אחת או סדרת עבודות הנשענת על היצירה שבחרו כנקודת מוצא: סגנונית, תוכנית, רעיונית או חומרית, בהתאמה אישית, ובכך העניקו ליצירה מסר דומה או שונה מזה של יצירת המקור.
במקביל לסדנה המעשית כתבו התלמידים גם עבודת חקר עיונית וכך העמיקו את הידע ואת ההבנה שלהם ביחס ליצירה שבחרו.
כיתה יב' עבודת גמר
בכיתה י"א-י"ב נפתח שער חדש לעומק האינדיבידואל, המאפשר לכל תלמיד ותלמידה לעבור תהליך אישי ורפלקטיבי יותר, תהליך של בחירה מודעת ויצירה אישית וייחודית. בפרויקט הגמר נדרש התלמיד לבחור, לחקור, להתמיד, ליצור, לבטא ידע בהקשר אישי ורגשי, לייצר קשר בין המחשבה לעשייה ובין עצמו לעולם. האוצרות, הצבת הפרויקט, היא חלק מהותי בתהליך ומבטאת את בחירת התלמידים ביצירת קשר רעיוני בין היצירות לבין עצמן ובינן לבין החלל שהן מוצגות בו. תהליך העבודה על הפרויקט מפתח בתלמידנו ידיעה עצמית ומודעות לקשר שלהם עם העולם, אנו מאחלים להם שיהיו קשובים לעצמם ושיוכלו לזהות תחומי עניין ותשוקה שלהם בחייהם, כדי שיוכלו להגשים את הייחודיות שלהם. פרויקט הגמר הוא הזדמנות נפלא לבטא בנקודת זמן ספציפית היבט מסוים של האופן הספציפי שבו הם קשורים לעולם.
מטרת החלק המעשי היא להגשים; לעבוד ברמה הפיזית, מוחשית, קונקרטית. הצד המעשי עוסק בחומר ובפעילות ארצית הפוגשת את העולם. כך המהות שנבנתה במחקר התיאורטי מקבלת ביטוי מוחשי/ויזואלי, ויוצרת אינטראקציה עם העולם/אנשים אחרים.
כל אחד מכיר את ההרגשה שאין לו מילים לתאר משהו שהוא חושב, חווה ומרגיש כשזה מגיע לרמות היותר עמוקות של העצמיות שלו. למתבגרים קשה במיוחד לתקשר לעולם מי הם באמת, גם בגלל שהם עצמם עוד לא ממש יודעים. בעזרת העבודה המעשית רוכש התלמיד מיומנות וכלים העוזרים לו לבטא ולממש את מה שלא ניתן לומר או להשיג דרך כתיבה תאורטית. עבודה אומנותית מפתחת את היכולת להעביר מסר, מחשבה ורגש, היא תמיד דורשת סוג של פעולה אקטיבית, גם כשהאומנות עוסקת בנושא מינימליסטי חסר חוקיות ודל בחומר. האקטיביות עצמה היא לרוב המטרה, התפתחות ומימוש עצמי. העבודה האומנותית יכולה להיות בציור, רישום, פיסול בחומרים שונים, הכנת מיצב, מיצג, אומנות דיגיטלית, וידאו ארט, צילום, ריקוד, סטופ מושן ועוד. חווית הצלחה במימוש הרצון הפעיל עתידה לבנות תחושת מסוגלות אדירה ולפתח תחושת של נגיעה בעולם.
